טיפול באמנויות

טיפול באמצעות אמנויות הוא השם המלא למשפחה של שישה תחומים: אמנות חזותית, ביבליותרפיה, דרמה, מוזיקה, פסיכודרמה, ותנועה ומחול. בכל תחומי המשפחה פוגשים את המטפל בשיחה ובתהליך יצירה שהוא עצמו חלק מהעבודה הטיפולית, ולא נדרש כישרון מולד או ידע וניסיון קודמים כדי לפנות לטיפול. מה שמבחין בין התחומים הוא חומר היצירה: חומרי אמנות בתחום החזותי, מוזיקה בתחום המוזיקה, תנועה בתחום התנועה והמחול, משחק דרמטי בדרמה ובפסיכודרמה, וטקסט וכתיבה בביבליותרפיה. משך התהליך משתנה בהתאם לקושי ולמסגרת שנבחרה. משתמשים בטיפול באמצעות אמנויות עם ילדים ועם מבוגרים, אצל מטפלים עצמאיים ובמסגרות כמו בתי חולים, מרפאות לבריאות הנפש ומערכת החינוך.[2][3]

טיפול באמנויות יכול להיות התחום היחיד שמטפל מציג, וגם שכבה נוספת אצל בעל מקצוע טיפולי מוסדר בחוק. ההכשרה שכל מטפל עבר והניסיון שצבר הם מה שמספר את הסיפור.[4]

המסלול המוכר בכל תחומי המשפחה הוא תואר שני ייעודי, ושם התואר כולל תמיד את תחום ההתמחות הספציפי לפי מתווה שקבעה המועצה להשכלה גבוהה בשנת 2010. הכניסה למסלול פתוחה לבעלי תואר ראשון מכל תחום, בכפוף להשלמות שקובע המתווה.[1]

בדקנו 7 תוכניות הכשרה חיות במגמת האמנות החזותית בישראל, כולן תוכניות לתואר שני. חמש מהן מפרסמות במפורש 600 שעות הכשרה מעשית בשנתיים הראשונות ו-960 שעות נוספות בשנת הכשרה מתקדמת. תוכנית נוספת מפרסמת רק את 960 שעות שנת ההכשרה המתקדמת, ותוכנית אחת מפרסמת את היקף הלימודים בנקודות זכות ולא בשעות. המתכונת: שנתיים עד שלוש שנים, עם יום לימודים מלא קבוע בשבוע ברוב התוכניות שפרסמו אותה. מתווה המל"ג קובע את מבנה 600 ועוד 960 השעות לכל תחומי המשפחה. ייתכנו גם תוכניות מחוץ לטווח שנדגם.[5][6][7][8][9][10][11]

לצד מסלול התואר בדקנו גם 4 מסלולי תעודה חיים בתחומי המשפחה, במכללות פרטיות וגם במוסדות אקדמיים. שניים מהם פרסמו היקף, 910 ו-1,100 שעות, במתכונת של שנתיים-שלוש, ובסיומם מוענקת תעודה מטעם המוסד, לא תואר.[13][12][14][15]

אפשר לשאול את המטפל איפה למד, מה כללה ההכשרה ומה הניסיון שלו.

המדינה לא מפקחת על התחום, וההסדרה שקיימת נמצאת בתוך האקדמיה: מוסד שמעניק את התואר חייב לעמוד במתווה של המועצה להשכלה גבוהה, ולכן מי שמחזיק בתואר עבר מסלול מפוקח. מי שמציע את הטיפול בלי התואר ובלי מקצוע טיפולי מוסדר, אף גורם לא מפקח עליו.[1]

יה"ת, האגודה לטיפול באמצעות אמנויות בישראל, מקבלת חברים רק עם תעודת תואר שני ממוסד מוכר ואישורי ההכשרה המעשית לשתי השנים. הכללים האלה מחייבים רק את מי שבחר להצטרף אליה.[4]

השם מטפל באמנויות לא שמור בחוק, ולכן השם לבדו עוד לא מעיד על הכשרה. כאן נכנס האימות: התג מאשר שמסמך הכשרה קיים, שייך למטפל ותואם את מה שהצהיר: התוכנית, הגוף שהנפיק והדרגה.

את התחום הזה תפגוש גם בארגז הכלים של מטפל, לצד הכותרת המקצועית שלו, והכותרת היא שקובעת איזה תג מוצג. כשהכותרת היא מקצוע עם רישום או רישיון מהמדינה, התג מאמת את המקצוע.

מטא-אנליזה שריכזה שנים עשר ניסויים מבוקרים ו-677 ילדים ובני נוער מצאה שטיפול באמצעות אמנויות, כולל ציור, מוזיקה ותנועה, הפחית באופן משמעותי תסמיני דיכאון בהשוואה לקבוצת ביקורת. עורכי המחקר עצמם מציינים שהראיות הקיימות מוגבלות בעוצמה סטטיסטית ובאיכות מתודולוגית, ושהמחקרים שנכללו היו שונים מאוד זה מזה.[17]

מטא-אנליזה ממוקדת יותר, שריכזה שישה ניסויים ו-422 ילדים ובני נוער, מצאה גם ירידה משמעותית בתסמיני חרדה בעקבות טיפול באמנויות בהשוואה לקבוצת ביקורת, עם שונות רבה מאוד בין המחקרים שנכללו בה.[18]

יש עיגון גם במבוגרים: הנחיה קלינית בריטית ממליצה לשקול טיפול באמצעות אמנויות במצבים נפשיים ממוקדים.[16]

המחקרים בדקו את הגישה הטיפולית עצמה, לא תוכנית הכשרה מסוימת, והתוצאות הן ממוצע של ילדים ובני נוער רבים שנבדקו, לא הבטחה שהטיפול יעזור לכל ילד באותה מידה.

בדקנו את מה שנמצא, וייתכנו מחקרים נוספים. אפשר לשאול את המטפל אם הקושי שמתמודדים איתו מתאים לסוג הטיפול שהוא מציע.