טיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT)

טיפול דיאלקטי התנהגותי, בראשי התיבות DBT, בנוי משני מסלולים שפועלים יחד: טיפול פרטני שבו המטפל והפונה עובדים אחד על אחד, וקבוצת מיומנויות שמתנהלת כשיעור עם תרגול בין המפגשים. בין הפגישות אפשר גם ליצור קשר טלפוני עם המטפל לקבלת אימון ברגע הצורך, והמטפלים עצמם נפגשים בצוות התייעצות קבוע. בקבוצת המיומנויות לומדים ארבעה תחומים: קשיבות (מיינדפולנס), עמידות במצוקה, ויסות רגשי ומיומנויות ביחסים בין-אישיים. התוכנית המלאה במיומנויות נמשכת בדרך כלל כ-24 שבועות, ולעיתים חוזרים עליה כדי להשלים תהליך שנתי.[1][2]

דיאלקטי, במילים פשוטות, הוא איזון בין קבלה לשינוי: המטפל מקבל את הפונה כפי שהוא, ובד בבד עובד איתו על שינוי כדי להגיע ליעדים שהציב לעצמו. השיטה פותחה מתוך המשפחה הקוגניטיבית-התנהגותית, במקור לאנשים עם קשיים משמעותיים בוויסות רגשי ותגובות רגשיות עוצמתיות.[1][6]

השיטה שממנה DBT צמח, CBT, מוסברת בעמוד נפרד במרכז ההשוואה.

מי שעוסק בשיטה מגיע ממקצוע טיפולי מוסדר, כמו פסיכיאטרים, פסיכולוגים קליניים ועובדים סוציאליים קליניים, וגם ממטפלים באמנויות. DBT יכול להיות תחום העיסוק המרכזי שמטפל מציג, או שיטת עבודה נוספת אצל מי שמגיע ממקצוע אחר. ההכשרה שכל מטפל עבר והניסיון שצבר הם מה שמספר את הסיפור.[3][7]

האגודה הישראלית לטיפול DBT מבחינה בין ההכרה שהיא נותנת לתוכנית הכשרה לבין קבלת חברות אליה בעצמה. לחברות היא דורשת שני קורסים ייעודיים, קורס לטיפול פרטני בשיטה וקורס ללימוד מיומנויות, בהיקף 40 שעות אקדמיות כל אחד; זה רף שהיא קבעה למי שמבקש להצטרף אליה, לא חוק שחל על כולם. ההשתייכות לאגודה לא מקנה תעודה מקצועית או אישור מקצועי. באתר האגודה אין רשימה מפורסמת של מוסדות מוכרים או הסמכות: שני העמודים הייעודיים לנושא נטענים בלי גוף תוכן מהותי.[3][4][5]

בדקנו 5 תוכניות הכשרה חיות ל-DBT בישראל. 4 מהן מפרסמות היקף כולל בשעות, בין 80 ל-364; התוכנית החמישית מפרסמת רק ימי לימוד, בלי סכום שעות. הפער הרחב בטווח נובע מסוגי מסלולים שונים, מקורס מרוכז ועד תוכנית דו-שנתית. ייתכנו תוכניות נוספות מחוץ למדגם.[8][9][10][7][11]

בהיעדר חוק, כל מוסד קובע לעצמו את תוכן ההכשרה ותנאי הקבלה אליה, והתנאים בפועל משתנים בין תוכניות. אפשר לשאול את המטפל איפה למד, מה כללה ההכשרה ומה הניסיון שלו.

המדינה לא מפקחת על השיטה. מי שמגיע אליה ממקצוע טיפולי מוסדר נשאר תחת הפיקוח של אותו מקצוע. את ההכשרות עצמן קובעים בפועל הגופים שמלמדים אותן.[6]

האגודה הישראלית לטיפול DBT, עמותה שפועלת בישראל, מקבלת חברים ממקצועות שקבעה ברשימה סגורה ודורשת גם ניסיון קליני קודם; הכללים שלה חלים רק על מי שבחר להצטרף אליה.[3]

השם מטפל DBT לא שמור בחוק, ולכן השם לבדו עוד לא מעיד על הכשרה. כאן נכנס האימות: התג מאשר שמסמך הכשרה קיים, שייך למטפל ותואם את מה שהצהיר: התוכנית, הגוף שהנפיק והדרגה.

מטא-אנליזה שריכזה 16 מחקרים על טיפול DBT במבוגרים עם קשיים משמעותיים בוויסות רגשי, מהם שמונה מחקרים מבוקרים אקראית ושמונה בלי הקצאה אקראית, מצאה השפעה כוללת בעוצמה בינונית, ועוצמה בינונית גם בהפחתת התנהגות אובדנית ופגיעה עצמית. במעקב שלאחר סיום הטיפול העוצמה ירדה מעט.[14]

מטא-אנליזה ממוקדת יותר בבני נוער בגילי 12 עד 19, שריכזה 21 מחקרים ו-1,673 משתתפים, מצאה שגרסת השיטה שהותאמה למתבגרים הפחיתה פגיעה עצמית ומחשבות קשות בהשוואה לקבוצות ביקורת, בעוצמה קטנה עד בינונית. במחקרים שהשוו את המצב לפני ואחרי הטיפול, בלי קבוצת ביקורת, העוצמה הייתה גדולה יותר בכל המדדים.[15]

יש עיגון קליני נוסף: הנחיה בריטית ממליצה לשקול את השיטה במצבים שבהם פגיעה עצמית חוזרת היא קושי מרכזי, ובגרסתה המותאמת לבני נוער.[12][13]

המחקרים בדקו את שיטת הטיפול עצמה, לא תוכנית הכשרה מסוימת, והתוצאות הן ממוצע של אנשים רבים שנבדקו, לא הבטחה שהטיפול יעזור לכל אחד באותה מידה.

אלו דוגמאות, לא רשימה מלאה. אפשר לשאול את המטפל אם הקושי שמתמודדים איתו מתאים לסוג הטיפול שהוא מציע.