הדרכת הורים

הדרכת הורים עובדת עם ההורה על התפקיד ההורי שלו, ולא עם הילד באופן ישיר. פוגשים את המדריך בשיחות אישיות או בקבוצת הורים, מקבלים ידע וכלים, ובוחנים יחד דרכים חדשות להגיב ולהיענות לצרכים של הילד ושל המשפחה. משך התהליך משתנה בהתאם לקושי ולמסגרת שנבחרה. משתמשים בהדרכת הורים כתהליך עצמאי, ולעיתים גם לצד טיפול שמקבל אחד מבני המשפחה.[1][4]

עוסקים בתחום מגיעים מרקעים שונים: יש מי שזה העיסוק המרכזי שלו, ויש אנשי חינוך וטיפול שהוסיפו את הכלים לעבודה קיימת. ההכשרה שכל מדריך עבר והניסיון שצבר הם מה שמספר את הסיפור.[8][3]

האגודה הישראלית למנחי הורים מציבה למי שמצטרף אליה תואר ראשון או שני מתחומי החינוך, הרווחה או הטיפול, המוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה, הכשרה במוסד שעומד בתקנון שלה, ותעודות הסמכה מקוריות. מסגרת נפרדת של אגף שפ״י במשרד החינוך, שחלה רק על מרכזים בפיקוחו, קובעת הכשרה של 620 שעות לפחות ותואר ראשון בחינוך, בייעוץ, בעבודה סוציאלית או בפסיכולוגיה.[3][1]

בדקנו 9 תוכניות הכשרה חיות בתחום, מהן 6 פרסמו היקף שעות לימוד מלא, בין 60 ל-500 שעות. רוב התוכניות שפרסמו היקף הן מתכונות שנתיות של כמה מאות שעות. הקורס הקצר שנדגם, 60 שעות, מיועד לפי המוסד לאנשי חינוך וטיפול שכבר עוסקים בתחום. חלק מהתוכניות פתוחות לכל בעל תואר ראשון, חלק מיועדות לפי המוסד לאנשי חינוך וטיפול, ותוכנית אחת דורשת רקע מקצועי קודם כתנאי. ייתכנו בישראל גם תוכניות ארוכות או קצרות יותר מהטווח שנדגם.[7][8][10][11][12][14]

אפשר לשאול את המדריך איפה למד, מה כללה ההכשרה ומה הניסיון שלו.

בפועל את ההכשרה בתחום מסדירים המוסדות האקדמיים שמפעילים אותה, ולצדם האגודה הישראלית למנחי הורים, עמותה מקצועית שההצטרפות אליה לא חובה.[2][1]

מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שמצוטט בפרסום של משרד החינוך, קובע שאין גוף אחד שמרכז את תחום ההדרכה להורים ומפקח על תוכן ההדרכות, על איכותן ועל רמת המקצועיות של המדריכים בתחום. כללי האגודה חלים רק על מי שבחר להצטרף אליה.[5]

השם מדריך הורים לא שמור בחוק, ולכן השם לבדו עוד לא מעיד על הכשרה. כאן נכנס האימות: התג מאשר שמסמך הכשרה קיים, שייך למדריך ותואם את מה שהצהיר: התוכנית, הגוף שהנפיק והדרגה.

את התחום הזה תפגוש גם בארגז הכלים של מטפל, לצד הכותרת המקצועית שלו, והכותרת היא שקובעת איזה תג מוצג. כשהכותרת היא מקצוע עם רישום או רישיון מהמדינה, התג מאמת את המקצוע.

הנחיה קלינית בריטית ממליצה על תוכנית הדרכת הורים קבוצתית, כשילד בגילי 3 עד 11 מתמודד עם קשיים התנהגותיים משמעותיים או נמצא בסיכון גבוה לפתח אותם. NICE, גוף ההנחיות הלאומי של בריטניה, ממליץ על תוכנית שמבוססת על מודל של למידה חברתית ומועברת לפי מדריך שהוערך במחקר, בדרך כלל בעשרה עד שישה עשר מפגשים של שעה וחצי עד שעתיים, בקבוצה של כעשרה הורים. למי שלא יכול להשתתף בקבוצה יש תוכנית פרטנית מקבילה.[15]

סקירה שיטתית שריכזה 13 מחקרים ו-1,078 הורים מצאה שתוכניות הדרכת הורים קבוצתיות, המבוססות על גישה התנהגותית, הביאו לירידה משמעותית בקשיים ההתנהגותיים של הילדים, בהשוואה למשפחות שנשארו ברשימת המתנה או קיבלו טיפול רגיל. אותה סקירה מצאה גם שיפור ברווחה הנפשית של ההורים עצמם ובתגובות הוריות פחות קשות.[16]

ההמלצה הקלינית מתייחסת לילדים עם קשיים משמעותיים או בסיכון גבוה, לא לכל קושי הורי. הסקירה השיטתית בדקה את הגישה עצמה, לא תוכנית הכשרה מסוימת, והתוצאות הן ממוצע של הורים רבים שנבדקו, לא הבטחה שהתוכנית תעזור לכל משפחה באותה מידה. המסקנות מתייחסות לטווח הקצר.

בדקנו את מה שנמצא, וייתכנו מחקרים נוספים. אפשר לשאול את המדריך אם הקושי שמתמודדים איתו מתאים לסוג הליווי שהוא מציע.